אחד הדגים היותר פשוטים שהיו נוהגים להגיש במטבחים הסתדרותיים ובמוסדות שונים בשנות הצנע (1949–1959) של המאה העשרים נקרא פשוט פילה. שכנתה של אמי, הגברת רצה נִגאל, עבדה במטבח הסמינר למורים בבית הכרם. כשהייתה חוזרת הביתה מעבודתה, הייתה קוראת לאמי בעודה עוברת לפני מרפסת ביתנו: "שכיינע!" וכול השיכון ידע שהנה הגיעה גברת נִגאל. עד שהגיעה לפתח הבית שלנו היה אבי סוגר במהירות את דלת חדרו כדי שיוכל לעבוד מבלי לשמוע את רצף הסיפורים שלה. היא הייתה מתיישבת במטבחה הקטן של אמי, נאנחת וגומעת מכוס התה שהוגשה לה. ביידיש רצופה במילים עבריות הייתה מספרת את כל הקורות אותה על כל פרטי הפרטים. תמיד נאנחה על כך שריח דג הפילה שטיגנה לעתים מזומנות במטבח הסמינר למורים, דבק בבגדיה ובגופה ולא הרפה ממנה.
לימים, כאשר העבירו אותה בנותיה לבית אבות סמוך לביתן ברעננה, אמרה שעשתה את טעות חייה כשעברה מהשיכון. שכן את לבה יכלה לשפוך רק לפני אמי.
משרים את בשר הבקלה (הפילה ללא העצמות) למשך כמה שעות במים עם מיץ מלימון אחד.
שוטפים את הדג.
טורפים ביצה אחת במזלג.
מוסיפים 2 כפות מים וטורפים שוב את הביצה עם המים.
מערבבים פנימה 1/2 כפית מלח ו 1/4 כפית פלפל.
מוסיפים 2 כפות קמח תוך ערבוב עד לקבלת רביכה חלקה.
מחממים 3 כפות שמן לטיגון.
טובלים את פילה הדג משני צדדיו ברביכה.
מנערים את עודף החומר.
מטגנים באש בינונית משני הצדדים עד לקבלת ציפוי זהוב.
מעבירים לצלחת עם ניר סופג.
מגישים עם פלחי לימון.