אמנו סבלה תקופה ארוכה מכאבי בטן עזים, ועברה סידרת בדיקות שבסופן אמר לה הרופא: "גברת ירדן, יש לך מיומה ברחם, כדאי להיכנס להיריון, התינוק יצא ועמו תצא המיומה." אמנו לא ידעה מה זו מיומה, וקראה לה אניומה. היא שמעה בקול הרופא ונכנסה להיריון עם אחינו יעקב. אגב מיומה היא גידול לא-סרטני העשוי מרקמה סיבית שרירית המתפתחת על דופן הרחם ועל כן היא נקראת שרירן. כאשר ילדה אמנו את יעקב אוהב המצוות, לקח עמו החוצה את השרירן וכאבי הבטן פסקו.
יעקב נולד כאשר גרנו כבר בשכונת כנסת ב' בתאריך יב' בחשון התש"ט (14.11.1948). מאחר ואני הייתי האחות הבכירה, בת הארבע, הפקידה אמנו את יעקב בידיי ואמרה לי: "לאה, את אחראית על יֶיְנַלֶה", (שם החיבה של יעקב הקטן). בגיל 7 חודשים או שנה חלה בדלקת חריפה באוזניים, וניתוחו אותו. אמנו רצתה לשמח אותו אחרי הניתוח, ואמרה לו "מחא, מחא כפיים" והוא מחא כפיים וחייך על אף הכאבים. וזה היה אות לבאות, מחייך כל חייו, ומלא בטחון שהכול יסתדר לטובה. על אף הרעות החולות הנוחתות עליו כמו על איוב, הריהו שמח וטוב לב. יעקב לא כעס מעולם על אמנו למשל כשהיה הולך לשחק כדור רגל ואמנו הייתה קוראת לו באמצע המשחק, מיד היה פורש מהמשחק ואומר לה: "תודה רבה שהפסקת אותי כי אני באמת צריך ללמוד משום שעוד לא הכנתי שעורים".
מתכון מקושר: צלי חלקי פנים של עופות