לשון הייתה מעדן שהגיע אל שולחננו לעתים רחוקות, כאשר אמנו הייתה הולכת לשוק בסוף יום חמישי, כאשר המוכרים רצו להיפטר מהסחורה אפילו בעד מעות מועטות. אבל אנו נאלצנו לחכות שבוע שלם עד שטעמנו ממנה, רכה ונימוחה בפה. החלק המסובך של הכנת הלשון הייתה המשקולת. אמנו הייתה יוצאת לחצר ומוצאת אבן כבדה. רוחצת את האבן ומניחה אותה על צלחת, ואת הצלחת הניחה על הלשון. או שהייתה שמה את העלי הכבד שבו כתשה את הדרוש כתישה. כאשר נזקקה לעלי השתמשה בו לכתישה, ואם לא שכחה, החזירה אותו לצלחת שעל הלשון. לעתים הייתה עוטפת שקית אורז ומניחה על הלשון. כאמור קודם, באותם זמנים לא היו שקיות ניילון מזומנות כמו היום, ואמנו הייתה שוטפת כל שקית שבה השתמשה, הופכת אותה ותולה אותה ליבוש ושוב משתמשת בה.
מערבבים חצי כפית סלפטר* בחצי ליטר מים רתוחים ומקררים.
מוסיפים 250 גרם מלח גס במים ומערבבים עד שהמלח נמס.
מניחים כחצי קילו לשון בקר בחומרי השרייה.
מניחים מעל ללשון משקולת (קילו אורז עטוף בשקית ניילון).
משרים את הלשון למשך 6-7 ימים במקרר.
מדי פעם הופכים הלשון בתוך חומרי השרייה.
מוציאים את הלשון וחולטים אותה במים רותחים.
מקלפים את הלשון.
שמים את הלשון בסיר.
מוסיפים 21/2 כוסות מים.
מבשלים את הלשון במשך שעה ויותר על אש נמוכה עם מכסה סגור חלקית.
מוציאים את הלשון מנוזלי הבישול.
מעבירים למקרר ופורסים.
מסננים את נוזלי הבישול ומחזירים לרתיחה.
מוסיפים כפית מלח.
מוסיפים רבע כפית פלפל.
מוסיפים בצל אחד חתוך לרבעים.
מוסיפים 2 גזרים חתוכים לקוביות.
מוסיפים כמה גרגרים פלפל אנגלי.
מוסיפים 3-4 עלי דפנה.
מוסיפים 2-3 שיני שום כתושות.
מבשלים יחד רבע שעה עד שנוצר רוטב סמיך.
מגישים את פרוסות הלשון עם הרוטב.
*סלפטר / מלחת/ חנקת האשלגן (KNO3) הינו המרכיב העיקרי במלח המשמש להמלחת בשר לצורך שימורו. הוא משמש גם בייצור גלידה ובתעשיית הנקניקים כחומר משמר. בדרגות ניקיון
יותר נמוכות הוא משמש כחלק מדשן. משמש גם ליצור פצצות ולכן קשה להשיגו אלא בבתי מרקחת מסוימים כמו בית מרקחת מני בשוק מחנה יהודה בירושלים.