(קוגלגרים)
ליד השיכון שלנו שכן שכון המקשר שבו גרו רבים מחברנו לבית הספר. למשל: אברהם שוויקי, בלה לחובסקי, רמה כהן, עופרה קמר, אלי גייגו, רפי צרפתי, נעמן פלאי ואחותו אלה פלאי ועוד.
חברת האוטובוסים "המקשר" נוסדה בתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים (22.06.1931) על ידי 36 חברים.
ב 1939 רכשו החברים אדמת בור שקנו מערבים במערבה של ירושלים ועליה בנו מוסך (גרג') מודרני (אז). באותו המתחם בנו שיכון לחברים ובו קבוצות בתים בני שתי קומות וגינות ירק בין הבתים.
חלק מהחברים היו נהגים וחלק עובדי מוסך. מבין הנהגים התפרסם זמר הלאדינו אברהם פרירה בקולו העמוק ובשירתו ששר תוך נהיגה להנאת הנוסעים. ניתן למצוא את שיריו בקישורית להלן: http://www.youtube.com/watch?v=duLiIeO_7tI&feature=related
כמעט כול תושבי נסעו באוטובוסים של המקשר כי בילדותינו היה נדיר למצוא בעלי מכוניות פרטיות בין הורי הילדים ובין מכרי הורינו. כשעלינו לאוטובוס היו הנהגים נותנים לנו בתמורה לכסף הנסיעה "קבלה" מתוך פנקס כרטיסים מניר דק מהודק בסיכת שדכן.לנהגים היו אצבעונים קטנים על האגודלים עשויים מגומי עם בליטת ובעזרתם היו תולשים את ה"קבלות".
אני זוכרת גם פתקאות שמצאנו ליד תחנות האוטובוסים. פתקאות אלו שמשו תרומה למגן דוד אדום בשווי של חצי גרוש כל אחת, ושש פתקאות אפשרו לנו לנסוע העירה.
בין דברי הפלאים שאספנו במוסך המקשר היו מסבים ממתכת (קוגלגרים).
מסבים הן שתי טבעות ברזל זו בתוך זו וביניהן גולות. גולות שנפלו ממסבים שבורים שימשו למשחק הגולות ומסבים שלמים שמשו לבניית כלי נסיעה.
- קורקינֶטים שבנינו לפי השיטה הבאה: חברנו 4 מסבים לקרש צר. שני מסבים קדימה ושני מסבים אחורה. בחלק הקדמי של הקרש חברנו עוד קרש עומד עם כידון. עמדנו על הקרש במקביל לקרקע, דחפנו ברגל שניה ונסענו, או נפלנו!
- עגלה הייתה כלי הנסיעה הנוסף שבנינו באותו העיקרון כמו הקורקינט. אבל במקום קרש שעליו עמדנו, שמנו ארגז עץ שאליו חיברנו חבל שבעזרתו כיוונו את העגלה. על שני כלי הרכב שבנינו נסענו ברחוב קרית משה שלא היה אז סואן ביותר פרט לרעש הנורא שעשו המסבים.
לפעמים כשמצאנו עגלות ילדים מקולקלות, היינו משתמשים בגלגלי הגומי שלהן במקום במסבים ואז נסענו יותר בשקט וגם נחשבנו בעלי רכבים יותר איכותיים.
מתכון מקושר: קישואים מטוגנים