משפחת ירדן בכנסת ב' (1948-1952)

בשנת 1948 הפך הבית ברחוב מלאכי למסוכן. הערבים צלפו אליו בימי מלחמת השחרור. סבתנו שגרה בגפה בבית בן שני החדרים בכנסת ב' הזמינה את המשפחה הצעירה לעבור להתגורר יחד עמה.


אירועים רבים זכורים לי מהחיים בכנסת ב', בה גרתי עד גיל שמונה. אחד מהם קשור למים. בשנים הראשונות בשכונת כנסת, לא היו מים זורמים. בחצר היה בור גדול ואמנו הייתה שואבת ממנו מים בעזרת פח וחבל ביחד עם שאר נשות השכונה. הן היו עומדות בתור לבור ודנות ברכילות השכונתית: מי התחתן, מי בהיריון, מי ילדה וכיוצא בזאת. המים ניתנו במשורה, שכן היו צריכים להספיק לכל השכונה לכול תקופת הקיץ. ימי רביעי היו ימי הכביסה. בבוקר הגיעה כובסת ערביה לשכונה, צועקת בקול גדול: "עַ'סִיל" = כביסה, ואמי נהגה להזמין אותה לשבת על שרפרף נמוך ליד הַפָיְילָה (גיגית גדולה מפח). לידה הניחה סל כבסים מלוכלכים וסבון מרובע גדול. הערבייה הייתה מורחת סבון על כל חלק מהבגד ומשפשפת אותו בידיה. המודרניות שבין הכובסות היו מביאות שַפְשֶפֶת = קרש כביסה בעל גלים אופקיים שכנגדם שפשפו את הבגדים.

אחר הייתה טובלת את הבגדים בכלי מים נקיים וסוחטת אותם בשתי ידייה. בינתיים הייתה אמנו מותחת חבלי כביסה מסורגי חלונות בית סבתנו לסורגי חלונות הבית ממול, ותולה עליהם את הכביסה השטופה. בסוף יום העבודה, הייתה הכובסת קמה באנחה מהשרפרף כדי ללכת לביתה, לא לפני שפרשה לפני, לפי בקשתי, את כפות ידיה המקומטות משהייה ממושכת במים, "ידיים של כובסת" קראנו להן. בימי חמישי הייתה אמנו מדליקה בחצר לפני הבית פרימוס גדול, ושמה עליו דוד מתכת מלא מים מהבור. באמצע המטבח שמה את הגיגית הגדולה, ושפכה לתוכה מים קרים. כשרתחו המים בדוד שעל הפרימוס הוסיפה אותם לגיגית. כולנו נכנסנו איש בתורו למטבח לרחצה השבועית הגדולה. אמנו שפשפה את בשרנו במטלית וסבון בורית, רחצה היטב מאחורי האוזניים, וחפפה את שערנו. כשסיימה לסבן אותנו, עמדנו בגיגית והיא שפכה עלינו מים ויבשה אותנו במגבת גדולה. בסוף התהליך נותרו בגיגית מים עכורים שקצף הסבון צף עליהם. מים אלו שמשו לשטיפת הבית. מה שנותר ממי שטיפת הבית יחד עם מי רחצת הכלים שנאספו בפח (לא היה כיור (ולא ברז), עברו להדחה וניקוי בית הכיסא (שירותים) בחצר. ביתן השירותים שהיו בו כמה תאים ערוכים בשורה, עמד על בור ספיגה. משפחת חרל"פ ומשפחתנו היו שותפים לשימוש ולניקיון אחד התאים. כיום בוטל הביתן, נסתם הבור ודירה חדשה נבנתה מעליו.

מתכון מקושר: צלי גרונות הודו ותפוחי אדמה

הסיפור הבא: הולדת יעקב

אפשר לשתף:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *