בשנת 1960 הוזמן אבינו לעבוד במכללת "היברו-יוניון" בסינסינטי במדינת אוהיו, ארה"ב, ומיד כתב לאמנו שתבוא אליו כיוון ששנה אחת לבד בלוס אנג'לס בלי משפחתו הייתה קשה מנשוא.
אמנו ארזה את חפצינו הדלים וכולנו נסענו לארה"ב פרט למשה שבדיוק התגייס לצבא והיה בתקופת הטירונות באותו הזמן.
מאחר ופלגה באוניה הייתה זולה מטיסה, עלינו על האוניה "ישראל", שהייתה כפלא בעינינו, והובלנו אל תאנו בסיפון התחתון, הוא סיפון ה"תיירים".
כילדים פעילים ביותר, רצנו במסדרונות, עלינו וירדנו בין הסיפונים. גורשנו מסיפון נוסעי המחלקה הראשונה, לא לפני שעינינו נפקחו לרווחה למראה הפאר וההדר של ה"סלונים" וחדר האוכל של מחלקה זו.
יום אחד שהינו אמוץ ואני לבד בתאנו. הים סער והגלים הגיעו עד לחלון העגול בתא, שהיה פתוח. אמוץ השובב טיפס אל החלון והוציא את ראשו החוצה. גל גדול בא וכמעט וחטף אותו. זינקתי אליו ותפסתי אותו ברגליו ומשכתי אותו פנימה. רצנו לחפש את אמנו בהתרגשות לספר לה מה קרה, ומצאנו אותה מחזיקה ביעקב שהקיא את כל תכולת קיבתו, מאחר והגלים טלטלו את הספינה כהלכה. המלחים כינסו את כל הנוסעים באולם חדר האוכל וציוו עלינו שלא לצאת החוצה. מצאתי בחדר האוכל פרוסות לחם והבאתי ליעקב במחשבה שאם יאכל לחם, ידחס המזון בקיבתו פנימה ולא יצא. הדבר עזר לזמן מה עד שהסערה חלפה. עד היום סובל יעקב בקיבתו מנסיעות ארוכות, ביחוד באוטובוסים מטלטלים.
כשהגענו לניו יורק לאחר שבועיים בים, עלינו על אוטובוס גדול שנקרא: הכלב האפור (Gray Hound). נסענו במשך שעות ארוכות כאשר מדי פעם נכנס הנהג לתחנה וכול נוסעי האוטובוס ירדו לפוש ולאכול בחנויות הרבות. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו ב"מק דונלד" וב"העוף המטוגן של קנטקי". כמובן שלא יכולנו לקנות מאומה מחמת הכשרות, אבל התבשמנו מהריח המפתה שעלה מהם. ישבנו על יד אחד השולחנות הפזורים בתחנה, פתחנו את צרורות האוכל שהכינה אמנו באוניה, וזללנו מהכריכים והפירות. בסוף המסע חיכה לנו אבינו הטוב ולאחר ברכות נרגשות וחיבוקים, לקח אותנו לביתם של רות וסם ברחוב "הסהר הדרומי" בעיר סינסינטי.
בעלי הבית ששכרנו, רות וסם, גרו בבית בודד בן 3 קומות שחצרו האחורית גבלה בחורשת עצים קטנה . קומת המרתף שמשה לשמירת חפצים ישנים שלא ידעו מה לעשות איתם, אבל היו טובים מכדי לזרוק אותם. בקומה הראשונה היו שתי כניסות. הראשית שימשה כניסה לדירתם של רות וסם שגרו בקומה הראשונה יחד עם שתי בנותיהם: מרים וסימה.
בכניסה הצדדית נכנסו לדירתנו דרך גרם מעלות שנראה לקוח מהספר "חלף עם הרוח": רחב ידיים ובעל מעקה עץ מסתלסל בקצהו התחתון. הבית דומה לבתים הנראים ברקע תמונות הורינו.
בדירתנו היה סלון גדול. בתמונה למטה רואים את יעקב, תמה ואמוץ עם חברה יושבים על השטיח בפינה אחת של הסלון.
ואילו בתמונה משמאל רואים את הסלון מכיוון אחר כשאמנו מנקה את השטיח.
את הבית חיממו בעזרת תנור פחמים ובולי עצים, ששכן במרתף. והחום עלה דרך צינורות מים אל לוחות הסקה מרכזית שהיו בכל חדר. אבל בכל החדרים היו אחים גדולות ששרדו מימי בנית הבית אך לא השתמשו בהן. לפני האח העמידו הורי כורסה גדולה שבה ישבו וקראו ספרים.
חדר השינה של הורינו היה כל כך גדול ששכנה בו מיטה גדולה ואמנו נהגה להשתרע עליה ולשנן את פרקי התנ"ך שלמדה בחוג בו השתתפה.
גם ספת עץ ירשנו משכנינו הטובים ואמנו פרשה עליה בד ירוק כדי להסתיר את הריפוד הישן. אבינו הליצן טען שצריך לשים עוד בד מעל לבד הירוק כדי שזה לא יתקלקל. ועליו צריך לפרוש יריעת ניילון כדי שגם הוא לא יתקלקל. ובכלל, הטוב ביותר יהיה אם לא ישבו על הספה כדי שתישאר חדשה לגמרי.
מתכונים מקושרים: חלה לשבת, כעכים ספרדים, עוגה אנגלית