בכניסה א' של הבלוק שלנו גרו כמה שכנים שהשפיעו על חיינו. בקומה הראשונה מימין גר מר דובדבני רק כמה שנים והחליפו אותו זהבה ויהודה ניר. במשך שנים ארוכות לקח על עצמו יהודה לרכז את נושא "שיכון תומך" שטיפל באנשי השיכון שהגיעו לגבורות. בין המבצעים שהצליח להרים, היה הפעלה מוגברת של מועדון החברים שבמרכז השיכון. היו שם הרצאות, סרטים, אסיפות והרצאות שונות. גם אמנו באה למועדון מדי יום לאחר שאבינו נפטר בשנת 1986 כדי להפיג את בדידותה. בקומה השניה מעל משפחת ניר גרה משפחת אבן שושן שהיה חבר קרוב של אבינו. עוד בהיותו סטודנט כתב אבינו מלון עברי על גבי פתקאות ששמר בקופסת נעלים. מאחר והזדקק לכסף, מכר את הקופסה על תוכנה לאבן שושן שהפך את הפתקאות למלון ואף הרחיב אותו לכמה כרכים. אברהם אבן שושן היה מבקר את אבינו בכל יום כדי לדון במלים החדשות, זאת בשם החברות וללא תמורה. מאחר ואבינו היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, זכר היכן הופיעו המלים במקורות העבריים ובמקורות בשפות אחרות. בתחילת המלון רשם אבן שושן תודות לאבינו. אולם עם כל מהדורה נדחק שמו של אבינו לסוף רשימת התודות, עד שנשר ממנו לגמרי. מול יהודה ניר, בקומה הראשונה גרה משפחת וולינסקי. אב המשפחה הפחיד אותנו הילדים, שלא נעז להיכנס לגינה שגידר מאחור ושלא נקטוף פירות מהעצים ששתל. מעל משפחת וולינסקי, גרה משפחת טירקל. בכניסה השניה של הבלוק, זכורים לטוב חיים בר-דרומא מקומה ראשונה שכתב את "וזה גבול הארץ" ועוד ספרים על ארץ ישראל. בקומה השניה גרו דוד ורעיה בלטמן שהייתה סופרת ילדים ידועה. מעליהם, בקומה השלישית, גרה חברה של אמי, חיה אילן, שלימדה אותי לסרוג מפיות תחרה במסרגה אחת. חיה הייתה מנהלת בנק "מסד" למורים.
בבלוק 10 גרו בקומה הראשונה משפחת מינקוביץ שבתם דליה למדה איתי בבית הספר העממי, ומולה משפחת ווינברג. בקומה השלישית גרו חברים טובים של הורינו: משפחת טובולסקי על 4 ילדיה: מרים, מנחם, חסידה ועדינה. מר טובולסקי נחשב בעיני כאחד משחקני הקולנוע בזכות האופנוע הגדול שעליו רכב. יום אחד ירד לגינה שהקמנו מאחורי דירתנו בזמן שאבינו ניסה לגלול סלע גדול מהשטח ולא הצליח. מר טובולסקי דחף את הסלע בקלות ברגלו, ואבינו השווה אותו מיד לשמשון הגיבור. שכנים נוספים שהיו בקשר טוב עם הורינו גרו בבלוק 12. משפחת זהבי, משפחת צירלין, ומשפחת כהן.
מתכון מקושר: לביבות קישואים