אודות ותודות

"ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה"  (מבריקות אבינו  ד"ר דב ירדן)

במשך שנים רבות רשמה אמנו חיה-רחל ירדן מתכונים בפנקס גדול ועל גבי דפים ששמרה בשקיות ובמגירות. חלק מהמתכונים כתבה בעצמה, חלק הכתיבה לאבינו וחלק הכתיבה לנו, הילדים.

כשבגרתי וילדי נישאו ויצאו מהבית מצאתי זמן לעלעל בפנקס המתכונים ובדפים של אמנו, וכתבתי הכול מחדש בספר "חיה מבשלת". הספר מחולק לנושאים: מנות ראשונות, מרקים ותוספות למרקים, מנות עיקריות, מאפים ומנות אחרונות.

המתכונים מלווים בתולדות החיים של הורינו, ילדיהם נכדיהם וניניהם ומעט מתולדות המשפחה המורחבת. המסמכים שמהם שאבתי את החומר לתולדות החיים מאוגד בנספח לספר. כדי להקל על ההתמצאות בנבכי דמויות המשפחה, הוספתי שושלות במקומות הנחוצים, וניתן לחזור אליהם בעת הצורך. מדי פעם מופיעות דמויות מאוחרות שלא לפי הסדר הכרונולוגי וזאת היות והן קשורות במתכונים שבאותם עמודים.

בניגוד לימים בהם היו עקרות הבית מבשלות "בערך", לפי הרגש והניסיון, נהוג היום לציין מה הן הכמויות המדויקות של החומרים המופיעים במתכונים ובכמה מעלות צריך לאפות. את רוב מתכוני הבישול הכרתי משכבר הימים כיוון שלמדתי לבשל במטבחה של אמנו. משום כך ידעתי כיצד לתרגם את "קורט מלח, קצת קמח, ואם חסר הוסיפי עוד…" לכמויות מדויקות ומדידות. רק כשהגעתי לנושא העוגות נתקלתי בבעיה חמורה. לא ידעתי מהו "בצק גמיש ורך" או "בצק קשה" והעוגות "נפלו", נשרפו ויצאו לא טעימות במיוחד.  גייסתי לטובת העניין בשלניות ותיקות במשפחה כמו בת דודתי שרה וייס, מינה יוז'וק ועוד, שאף הן התייעצו בבנות משפחה אחרות. יחדיו הגענו למתכונים נכונים. יום ששי אחד, שנים רבות לאחר שאמנו נפטרה, כאשר הזמנתי את ילדי לארוחת שבת, נכנסה למטבחי בתי הבכורה יסמין, שהכירה היטב את אמנו, ושאלה בפליאה: "מה? סבתי חיה נמצאת כאן? הבית מפיץ ריחות מהבישולים והמאפים שלה!" משפט זה בא כשמן בעצמותיי וידעתי שלפחות מבחינת מאכלי השבת הצלחתי לשחזר את מאכלי אמנו.

כדי שהדורות הבאים ידעו משהו על דמותה המופלאה של אמנו, על אורח חייה, ועל האנשים הקשורים אליה, הוספתי תמונות מאלבום התמונות שהותירו הורינו אחריהם ומאלבומי אחותי ושלושת אחי. מאחר ואבינו היה קשור קשר בל ינתק לאמנו חיה, הקדשתי לו חלקים רבים מתולדות החיים של שניהם.

'חיה מבשלת' נכתב עבור בני המשפחה הרבים כדי שיבשלו ויתבסמו ממטעמי אמנו חיה-רחל ירדן וייהנו מדברי החכמה של אבינו דב ירדן שכל חייו רווה נחת ממאכליה. התמונות והסיפורים המלווים את התמונות משמשים 'טעימות' לחיים של אהבה בין אמנו ואבינו, לאחווה ולטוּב שהשפיעו בדרכם הצנועה על משפחתם, חבריהם וקרוביהם.

לאה גביש תשע"א (2010)

תודות

לשמואל אבן-אור, הגניאולוג של המשפחה, על כל הידע שהשפיע עלי ועל הארכיון הפרטי שלו שפתח לפני ברוחב לב.

לשלמה בר-חיים בעל הידע העצום בנבכי העולם והבישול של פעם.

לשלושת אחיי, אחותי ובני זוגם שענו על שאלותיי, התעניינו בעבודתי והוסיפו לספר סיפורים ופרטים רבים משלהם. כמו כן תודה להם על שפתחו בפני את אלבומי משפחתם.

לכל הקרובים והידידים שסיפרו לי מזיכרונותיהם באהבה ובהערצה לחיה אמנו.

לבעלי ואהובי בני, החתן המושלם של חיה, שטעם, אכל ושיבח את המאכלים שרקחתי לפי מתכוניה.

ללילך בתי, שידיעותיה בבישול עזרו לי לגלות רבים מסודות המתכונים העלומים של אמנו.

לילדי ארז, יסמין ולילך ולשמונת נכדי, שאכלו ואהבו מה שאכלו.

לחברתי בתיה יקותיאל שהזכירה לי שיר המביע יותר מכול את רגשותיי כלפי הורינו. שיר שאבינו דב נהג לשיר לי ואמנו החרתה החזיקה אחריו. גם לילך בתי נהגה לשיר את השיר הזה בליווי גיטרה לאמנו בערוב ימיה.

ניגונים

מלים: פניה ברגשטיין
לחן: דוד זהבי

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.

אחד הביצועים היפים של השיר שאבינו אהב לשמוע הוא של עירית סנדנר מלהקת – שלישית המעפיל.