הידיים של אמי היו הידיים המופלאות בעולם. הכול ידעו לעשות: לבשל, לנקות, לכבס, אבל בעיקר להעביר את חום נשמתה ואהבתה אלינו. במגע יד ריפאה ברכים פצועות, ליטפה ראשים כפופים. היה להן ריח מיוחד במינו. ריח של סבון כביסה, ריח של אוכל שזה עתה סיימה להכינו, ריח של בטחון ואהבה.
בימי ששי לפני כניסת השבת הייתה אמי יושבת לשולחן במטבח, פורסת מגבת ועליה מניחה קערית מים חמים עם סבון כלים. לצידה נחו מספרי התפירה שלה, פצירה, מספרי עור, בקבוקון אצטון ובקבוקון לכה. היא הייתה מכניסה את אצבעותיה למים לריכוך העור סביב הציפורנים, עוצמת את העיניים ונחה. שלווה מופלאה הייתה יורדת על פניה חרוצות הקמטים. כשפקחה את עיניה ידענו ששבת המנוחה עוד מעט תיכנס. אחר כך ניקתה, גזרה, פצרה וצבעה את ציפורניה בצבע עדין בדיוק כמוה, וקמה להדליק נרות.
מפרקים כרובית אחת בינונית לפרחים ומבשלים במים מלוחים (חצי כפית מלח) עד לגובה כיסוי הכרובית.
מרתיחים פעם אחת.
מבשלים 5-10 דקות על אש קטנה.
מסננים את המים ושומרים אותם למרק.
מערבבים 3 כפות קמח עם 2 כפות מים.
מוסיפים ביצה וטורפים עם הקמח והמים.
מוסיפים חצי כפית מלח.
מוסיפים רבע כפית פלפל.
מערבבים הכול יחד עד לקבלת רביכה חלקה.
שופכים את הרביכה לשקית.
מוסיפים את פרחי הכרובית לשקית ומנערים עד שכל הפרחים יתכסו ברביכה.
טובלים בפירורי לחם.
מטגנים מכל הצדדים בשמן חם.