סדר היום של אמנו חיה

אמנו הייתה קמה השכם בבוקר בעוד החושך שורר בחוץ. מתרחצת, מתלבשת ומתחילה להכין את האוכל להמשך היום. כשקמנו כבר הייתה ארוחת הבוקר מוכנה, ושקיות ארוחת עשר ערוכות לקחתן לבית הספר. היא הלבישה את הקטנים, זרזה את הגדולים להתלבש ובין לבין הגישה לאבינו את ארוחת הבוקר שלו. כששלחה לאחר מהומת הבוקר את כולנו לבתי הספר, נגשה לסדר את הבית. ערמה את הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה, החזירה חפצים ומשחקים למקומם והכינה את החדרים לשטיפת הרצפות (שפונג'ה).

במשך כל השנים שגרנו בדירה בשיכון קרית משה, היו לנו  מיטות מברזל, שנקראו אז מיטות סוכנות. המיטות היו עשויות ממסגרת ברזל כבדה, ומרצועות מתכת שהתחברו למסגרת עם קפיצים. על הרצועות שמו את  המזרונים, שאחת לכמה שנים הוחלפו, בייחוד מזרוני הילדים  הקטנים שנרטבו בלילה. המיטות החזיקו מעמד שנים רבות אך היו כבדות ביותר בייחוד כשהיה צריך להזיז אותן ממקומן כדי לשטוף את הרצפה. המרצפות היו עשויות ממלט עם אבנים קטנות (מה שקראו אז מוזאיקה או טראצו חום) ונחרצו עם הזמן מרגלי הברזל של המיטות.  מאחר ואמנו שטפה את הרצפה לפחות פעם ביום, ואני עזרתי לה לעשות שפונג'ה לפחות בימי ששי, למדתי להכיר כל חריץ ופגם במרצפות.

כשחזרנו מהגן או מבתי הספר בצהרים שלחה אותנו אמנו לשטוף ידיים, הושיבה אותנו לשולחן והגישה לנו ארוחת צהרים. שוב שטפה את חדר האוכל והמטבח והלכה לנוח.  

מהלך יום זה היה הסדר הבסיסי ואליו נוספו ימים המיוחדים:

ימי הכביסה חלו בימי רביעי. אמנו הפרידה את הכביסה לכבסים "כהים ולבנים". השרתה את "הלבנים" בחומר שנקרא "כחול לכביסה". בינתיים עמלנה את חולצות אבינו. כשנסתיימה ההשריה והעימלוּן הכניסה את הלבנים למכונת הכביסה למחזור הרתחה שארך כמעט שעתיים. כשסיימה המכונה לכבס תלתה את הכבסים על חבלי הכביסה שבמרפסת האחורית והריצה מכונת כביסה נוספת במחזור עדין לחולצות ובדים עדינים. כשפעולת מכונה זו הסתיימה מלאה אותה בכביסה "רגילה" כהה והריצה גם אותה. כאשר הכבסים יבשו בשמש לאחר כמה שעות הורידה אותם מהחבלים, קיפלה אותם והחלה במסכת הגיהוץ. תהליך זה נעשה על סדינים שפרשה על השולחן במטבח. קודם כל מלאה את פיה מים ורִסְסָה את הכבסים היבשים או הניחה  סמרטוט רטוב על פסי המכנסיים או על בדים עבים בעלי קמטים עקשנים. לעתים לא הספיקה לגהץ את כל הבגדים וקמה למחרת בבוקר עוד יותר מוקדם מהרגיל כדי לגמור לגהץ.

ימי השוק היו בימי חמישי. אל שוק מחנה יהודה הלכה אמנו לרוב בבוקר כשהילדים שהו בבית הספר והסחורה בשוק עדיין טריה. או אחרי הצהרים שאז גייסה את אחד הילדים לעזור לה לסחוב את הסלים המלאים. משחזרה הביתה, שמה כל דבר במקומו, ניקתה את דגי הקרפיון המיועדים לקציצות, המליחה אותם ושמרה אותם במקרר עד ליום ששי שבו טחנה אותם. בנוסף הכשירה את הבשר שקנתה על ידי השרייתו במים למשך שעה ולאחר מכן המלחתו במלח גס למשך עוד חצי שעה. כשהוכשר הבשר טחנה חלק לקציצות וחלק שמרה במקפיא להכין ממנו מטעמים אחרים.

בערב יום חמישי נערכה לאמבטיה השבועית לכולם. הדליקה את מיכל המים החמים שבעלית הגג (בוידם) כדי שאחרי כמה שעות יהיו מים חמים שיספיקו לכל בני המשפחה. וכשרתחו המים מלאה את האבט (כפי שאבינו קרא לאמבטיה). אבינו טבל ראשון ואנחנו אחריו לפי הסדר מגדול לקטן. רק אחרי שכולם יצאו מהמים, נוגבו למשעי ולבשו נמנמות (פיג'מות), נכנסה אמנו להתרחץ במים שכבר היו פושרים ולא ממש נקיים.

ימי ששי היו ימי הבישול לשבת וימי הניקיון היסודי של הבית. את כל המאכלים המוכנים שמה על שתי פלטות חמות לשבת, מִלאה את המייחם, הרתיחה בו מים וסוף סוף הגיע זמן הדלקת הנרות המפרידה בין ימי החול לשבת. היא רחצה את פניה וידיה, לבשה בגדי שבת ובמטפחת ראש לראשה שהיה עדיין לח מהרחצה, הניחה את הפמוטים והנרות על מדף קטן שהוצמד לקיר בין המטבח לחדר ה"גדול" וברכה על הנרות. היא הייתה מכסה את פניה בשתי ידיים, מברכת את בני המשפחה ומאחלת להם כל טוב ואחר מסירה את הידיים ומנשקת אותנו בפנים נוהרות משמחה.

מתכון מקושר: פשטידת תפוחי אדמה

הסיפור הבא: ארוחות השבת

אפשר לשתף:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *