(רייזיל-שושנה היא בתם של שמואל והדסה צוקרמן)
אמה של חיה, רייזיל-שושנה, נולדה בירושלים בתרל"ו (1876) ונפטרה בירושלים ביום ט' במרחשוון תשי"ב (08.11.1951 או 1952?). סבתנו רייזיל קבורה בבית הקברות בסנהדריה בירושלים בחלקה י"ט שורה א' מס' 6. היא נישאה למשה-לייב אורנשטיין בגיל 16 בשנת תרנ"ב (1892). היא ילדה לו 9 ילדים, שבע בנים ושתי בנות. מתוכם נפטרו בילדותם בת ובן. אישיותה החזקה עזרה לה להתגבר על מות חלק מילדיה ועל מות בעלה בגיל 47 מדלקת ריאות.
רייזיל היתה משענת לילדיה בכֹל תהפוכות חייהם, לוותה אותם בקשייהם וראתה את יעודה בעזרה להם ולאנשים הסובבים אותה. אסתר אורנשטיין נכדתה מספרת שפעם נכנסה לבית הסבה רייזיל וראתה אותה עומדת מול הראי ואומרת: "נו, צריך פעם להראות יפה!" היא לבשה את שמלתה הטובה והלכה לברית המילה של נכדה יגאל בן ישעיה בן יצחק בנה הבכור.
אני זוכרת אותה, בהיותי כבת 4-5, משנותיה האחרונות כשהייתה בשנות ה- 70 שלה. היא היתה יושבת בחדר הקדמי בביתה בשכונת כנסת ב' בירושלים, מתירה את שערה הארוך והלבן ואני הייתי מסרקת אותו למשעי. אמנו היתה מסורה לה עד בלי די. בצעירותה תמכה בה בפרנסתה כתופרת, וכשנישאה באה לגור איתה ולסעוד אותה על מיטת חוליה. לסבה רייזיל היתה סוכרת קשה שממנה מתה. יום אחד, כשבאה אמנו לבית החולים 'משגב לדך', הראתה לה הסבה כתם חום ברגל ואמרה לה: "חיה-רשא, הכתם הזה יהרוג אותי!" ואכן הכתם, שהיה נמק כתוצאה מהסוכרת, התפשט על כל רגלה והלאה עד שנפטרה והיא כבת 75 שנים.
תמה אחותנו סיפרה לי שכאשר נולדה, אושפזה הסבה רייזיל בביה"ח. רייזיל בקשה מאמנו שתביא את התינוקת החדשה לבית החולים כדי לראותה. אולם, אמנו חששה שמא תִדבק תמה באיזה "מיקרוב" ואמרה לרייזיל כי תראה אותה כאשר תבריא ותחזור הביתה. אמנו חזרה וסיפרה את הסיפור לתמה פעמים רבות, שכן כל חייה הצטערה על כך שאמה לא ראתה את תמה מעולם מאחר ונפטרה בבית החולים לאחר חצי שנת אשפוז.
מתכון קשור: דגים ממולאים
הסיפור הבא: משה יהודה לייב אורנשטיין