אחד ממעשיה הראשונים של אמנו אחרי שעברנו לשיכון קרית משה היה לבנות לול תרנגולות קטן מתחת למרפסת המטבח. התנים בסביבה אהבו מאוד את הרעיון, וכבר באחד הלילות הראשונים פרצו ללול, טרפו את התרנגולות והותירו אחריהם רק נוצות לבנות.
בכל מטבח היה ארון "אויר" ששימש כעין מקרר. כלומר ארון שבחלקו האחורי היה חלון מכוסה ברשת למניעת כניסת זבובים ועליה רפפות מעץ.
בשנים הראשונות שכן במטבח מקרר קרח. איש הקרח היה מגיע לשיכון עם בלוקים של קרח עטופים בשקים חומים ומכריז על בואו בקול גדול. כדי לשאת את בלוק הקרח השתמשנו במלקחי מתכת מיוחדים.
רק לאחר כמה שנים, כשהפרוטה הייתה מצויה בכיסם, קנו הורינו מקרר חשמלי "אמקור" מתוצרת הארץ.
לאחר הפתיליות והפרימוס של סבתא רייזיל, הופיעו במטבח כיריים של גז בעלות 3 להבות. אני זוכרת את עצמי עומדת ליד מרפסת המטבח ומסתכלת בעיניים גדולות במתקיני בלוני הגז. הם הצמידו מתקן מתכת לקיר ושמו בו שני בלונים קטנים. לאחר מכן חוררו את דופן הקיר והשחילו דרך החור צינור נחושת שהתחבר בסופו של דבר לכיריים במטבח.
בעלית הגג שבבלוק שלנו שמרה אמנו כל מיני "מזכרות" מהימים שעברו, שמה תזדקק להן אי פעם. אחת מהן הייתה גיגית המתכת ששמשה אותנו עוד בשכונת כנסת כדי להתרחץ. באחד מימי ניקיון הפסח השנתי, עלינו יחד לעלית הגג כדי לנקותה. בין שאר הגרוטאות שזרקנו גררנו גם את הגיגית הכבדה למטה ושמנו אותה ליד פח הזבל הגדול. לא הכנסנו אותה לפח, גם מכיוון שהייתה גדולה מדי וגם כפי שאמרה אמנו הטובה: "אולי משהו ירצה אותה".
מתכון מקושר: כרובית מבושלת ומטוגנת