בשנת 1986 נסעתי עם יסמין בתי בת ה-18 להוואי. אמנו ואבינו כתבו לנו מכתבים נהדרים ובם פרטי פרטים על קורות בני המשפחה. באחד המכתבים מתלוננת אמנו על שכולם נסעו ואין עם מי להחליף מלה. שתינו בהוואי, משה בגרמניה, ואמוץ בספרד. אך בראיית הטוב המיוחדת לה מנתה גם את הדברים הנעימים. את ביקוריו של ארז בני, את בואם המתוכנן של לבה וילדי אמוץ ואת בשורת הרופאה על מצבם הטוב של עיניה.
גם אבינו הוסיף כמה מלים בלשון העברית הנהדרת שלו ובהומור המיוחד לו כתב על בעיות העיניים שהחלו להציק לו ועל האפשרות שאולי יגיע לסין כיוון שבדיקות העיניים שעבר כללו הכנסת צבע צהוב לעיניים והיה סיכוי שעורו יצהיב אף הוא.
מתכון מקושר: עוגת קקאו