הבית לבש שבת. הרצפות ממורקות, כל החפצים נחים במקומם, מאובקים ורחוצים. הנרות בפמוטים מאירים את השולחן. כלי האוכל מונחים על גבי מפה מבהיקה בלובנה ומצפים לסועדים. אמנו, תמה ואני, מחכות לבאים מבית הכנסת. "שבת שלום" אומר אבינו בפותחו את דלת הכניסה, פוסע במתינות פנימה ועומד בראש השולחן. כל אחד מאיתנו תופס את מקומו ואבינו מוזג יין לגביע, מחזיק בו ומתחיל לשיר את ה"קידוש". כולנו מחזיקים מחרים אחריו ועונים "אמן". כולם יושבים וכשמשתררת שוב דממה, אבינו מגביה את טס חלות השבת, מסיר את המפית שרקמה אמנו, מברך על החלות וחותך לכל אחד פרוסה. אמנו מגישה את קציצות הדגים ומתוכן היא מקצה לאבינו את ראש הדג, שהוא החלק המשובח. אנו טובלים את פרוסות החלה בציר-הדגים הרוטט, נושכים במלפפון כבוש, מטבלים בחזרת סגלגלה-אדומה ומשבחים את הקציצות שטעמן בפינו כגן עדן. עוד אלו נעלמות ועל השולחן מופיעות קערות מרק צח שבתוכן צפים "שקדי-מרק" תפוחים. כולנו גומעים בקול שקיקה, ומבקשים תוספת. כדי שלא נשקע באכילה גסה, פותח אבינו את הספר שהכין ומקריא לנו דברי חכמה שהכין עבורנו. בסיימו את דבריו אנו מקבלים צלחות עם חלקי עוף שבושל במרק. כל אחד מתכבד בשמינית עוף מלוּוה בתפוחי אדמה. ובזאת לא תמה הארוחה. אל השולחן מביאה אמנו קערה עמוקה ובתוכה הקומפוט, הוא מרק הפירות היבשים ומחלקת אותו לקעריות אישיות קטנות. לאחר שמלאנו את כרסינו כהלכה וברכנו "ברכת המזון", אנו מתפזרים לעיסוקנו: לקרוא ספר, לשחק בשח או בדמקה או לצאת למפגש עם חברים. אחד מאיתנו אמור לרחוץ את הכלים. כשמגיע תורו של משה הוא מוכר את תורו, לי בדרך כלל, תמורת גרושים אחדים, ואני תוקפת את ערימת הכלים, פרט לסירים הנותרים למוצאי שבת, במים וסבון. תמה מנגבת ומחזירה את הכלים למקומם בארון.
אנו פוסעים חגיגית בבגדי השבת במורד רחוב קרית משה עד הגיענו הביתה. כשהדלת נפתחת פורצים ריחות החמין מן הסיר וחודרים לאפנו. מיד אנו מתיישבים לשולחן. אבינו מקדש על היין ואנו תוחבים כפות מרק לצלחות המלאות ומתחילים במלאכת אכילת החמין. כשהבטן מתעגלת אנו שותים ציבים (תה) רותחים מהמייחם שעל ה"פלטה" החמה, ומקנחים בעוגת "שטרודל" ממולאת בריבה וצימוקים.
בשבת בבוקר גם אנו, הבנות, הולכות לבית הכנסת. אנו עולות לעזרת הנשים ויושבות על ספסלי העץ הארוכים בסוף החדר. המיוחסות והעשירות כבר נמצאות במקומן בקדמת החדר ליד הוילון, גוחנות מעט למטה ומביטות מבעד לפתח שנוצר כשמסיטים את הוילון, אל הגברים המתפללים סביב בימת החזן. אחרי כמה זמן תמה ואני יורדות למטה אל הגינה הצמודה לבנין בית הכנסת, לשחק עם החברות. אחרי כמה זמן מצטרפים אלינו לגן גם אבינו ואחינו. אבינו ומשה יושבים לשוחח על הספסל, בדרך כלל על בעיות מתמטיות כמו סדרות פיבונצ'י או פתרון בעיות עם סרגל כפול שהמציא אבינו. יעקב ואמוץ כבר מתעפרים בעפר הגינה במשחקם בגולות. כמה דקות לפני שהתפילה מסתיימת כולנו מתאספים לפני דלת היציאה מעזרת הנשים ומקבלים את פניה של אמנו ששבעה תפילות ובכי עד לשבת הבאה.
כולנו נופלים שדודים על מיטותינו ונחים, זה ספרו בידו וזה עם עיתון השבת.
אבל בזאת לא תמה מלאכת הזלילה. כשאחר הצהרים מגיע והשמש נוטה לרדת אל מאחורי העצים אנו מתאספים למטבח לאכילת דג ממולא עם ציר וחלה.
מתכון מקושר: צלי ירקות