(סעמאָלינאַ קאשע)
בבקרים הקרים של החורף הירושלמי אהב אבינו לשבת ליד שולחן המטבח ולאכול דייסת סולת חמה שהגישה לו אמנו. רק אז היה מרגיש מחוזק מספיק כדי לגשת לחדר עבודתו. חדר זה היה גם חדר השינה וגם חדר האורחים, הכול תלוי כמובן בשעה: משבע בבוקר ועד אחת עשרה בערב כחדר עבודה, בלילה כחדר שינה, ובערבים כחדר אורחים כאשר נח מעבודתו או ארח מי מחבריו או מבני המשפחה שסרו לבקרינו.
הכנה
מערבבים 3-4 כפות שטוחות סולת עם 2 כוסות חלב. מוסיפים 3 כפות סוכר ומערבבים.
מרתיחים פעם אחת.
מבשלים על אש קטנה תוך בחישה עד שהדייסה מתעבה, אבל צריך להשגיח שלא תתעבה יותר מדי
ולהיזהר לא לחרוך את התבשיל!
מעבירים את הדייסה לצלחות ובעודה חמה מוסיפים כפית מרגרינה לכל צלחת.
ערב טוב,
שמי רותי מרגליות, אני גרה ביצהר. אני בתם של נאוה ושרי, נכדה של שלמה וזהבה מלכיאל ונינתם של לאה ואברהם נחום אורנשטיין. טלי דודתי, שלחה בקבוצה את הקישור לאתר שהקמתם. ואני קוראת וקוראת ופשוט מתמוגגת. השפה… השמות… התאורים החיים… הדמויות שהכרתי מתקופה הזו סבתא זהבה ואחיותיה, סבתא לאה… ממש מתעוררות לחיים. אני זוכרת היטב את דודה חיה ירדן, כשהייתה מבקרת את סבי וסבתי בשבת בצהריים. בערב קריר זה הכנתי לילדי דייסת סולת עפ"י המתכון שפרסמתם.
התגובה שלך חיממה את לבי. אינני יכולה לשכוח את האנשים הנפלאים הללו. תקופה נהדרת.