המכתב שכתב סבנו חיים יוז'וק לנשיא הראשון של מדינת ישראל, פרופסור חיים ויצמן, ובו בקש תעודת עליה לארץ לאבינו דב שנותר בפולין להשלמת לימודיו בבית המדרש לרבנים "תחכמוני".
המכתב כתוב בסגנון הימים ההם והוא מלא פסוקים ממקורותינו. דבר המעיד על בקיאותו של סבנו כמו גם של חיים ויצמן. תמה אחותנו פענחה את רוב המכתב ואני פענחתי כמה מלים וביטויים לא ברורים נוספים וכן הוספתי הערות בסוף המכתב.
בה' יום ו' עש'ק לסדר[1]: "לך ואספת[2]… התרצה' תל אביב,
אל הוד-כבוד המלֻמד הגדול, המורם מעם, האישיות הנפלאה והמלאך המושיע לעם בני ישראל בכל צרותיו הד'ר המפורסם בכל כדור העולם מר חיים ווייצמאן ני'[3]. (אין צורך בתאורים אחרים, כי (לו דומיה תהלה[4]- היות וחנני אלקים בבן יקר, בעל כשרונות מצינים ומאד נעלים ונוסף לזה הוא שקדן גדול ונפלא מאין כמהו. ובימי נעוריו למד בישיבות גדולות ומפורסמות ואח'כ בעתי בחרותו נתקבל לבית מדרש לרבנים "תחכמוני" שבווארשה אל המחלקה המכינה השלישית על סמך בחינת כניסה ולמד בו במשך חמש שנים עד סוף שנת הלמודים תרצד' ואחרי בחינות-גמר ולמודי קדש וחול, קבל תעודת רבנות ועכשיו אדיר חפצו להמשיך למודיו להבא ולהשתלם במכללה שבירושלים; אולם דא עקא שאין המוסד הגבוה הנ'ל מסדר רשיונות עליה לתלמידים אלא למי שממציא לו שבע עשרה לירות וסכום כזה אין לו ומנין? המן הגורן או מן היקב? הן כל העת לא השתכר כסף אלא למד ולמד והתפרנס בצמצום מהוראות – שעה ועכשיו בגמרו חק למודיו הוא יושב בעיר מאטאל מחוז דראהיטשין בטל ממעש ויותר בני לבדו באין אם רחמניה (היא מתה זה כשנה)[5] עזוב ועצוב-רוח בלי תקוה נשקפה לימים יצרו. ולי אי שום יכלת לחלצהו מן המצר ומן המאסר החמרי והרוחני, כי כל רכושי הוני ואוני עלו על המוקד לפני ארבע שנים בהתפרץ תבערה גדולה[6] ומיד דלותי מאד ואשתי מרב צער ועגמת נפש שבקה חיים לכל חי ואני נמצא פה בתל אביב זה כששה ירחים ומשתכר למזון סעודה אחת ויראתי מאד פן חו' יפול בני בפח היאוש ואבדון… (אל תפתח פה לשטן) והיות שאני בן עירך מאטאל ולמדתי אצל רבך אברהם יצחק השחור ואני יודע ומכיר היטב את אביך המנוח הטוב והמטיב, המשגיח לכל חי המכניס אורחים. כמה פעמים פלפלתי אתו בלמודי גמרא שלא פסק פומא מגירסא[7] בנגון כה יפה וממשיך? ר' ר עוזר ווייצמאן הצדיק והתורני המופלא. במלה אחת יש לי זכויות אחדות לפנות בבקשה. כן העיקר שכחתי, התזכור או כבר שכחת איש מורם מעם, שהיית במאטאל לשם תעמולה לטובת הרעיון הציוני ותבוא לבית ר' יוסף פוימעראנעץ (וואלושנער)
וישבת שם כשעה או יותר ואני הייתי גכ' שמה, בתור מורה עברי לילדיו ושחחנו עד' הציונות ארוכות וקצרות. ובטרם הפרדך בקשתני לנהל תעמולה גדולה לטובת הציונות ואני הבטחתיך למלאות בקשתך. ומלאתי בה. על ידי השפעתי ונאומי שנשאתי בענין הנ'ל בבית המדרש, נעשו כמעט כלם לציונים נלהבים וכמה פעמים נאספו כסף לטובת הענין הנ'ל וכאן מצאתי לי מקום מסֻגל להתפאר בכשרונות בני ובמעלותיו (בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידיו) שבאם יושיטו לו לבני יד עזרה ותמיכה כספית ורוחנית לשם התקבלותו במכללה ולהשתלמותו, יופיע על שמי השירה העברית במהרה משורר חדש תחת ביאליק המנוח (נשמתו עדן) ועד שלא שקעה שמשו של ביאליק[8] זרחה שמשו של… וחובה מוסרית על כבודו, איש המדע, וחובב המדע לסייע לאנשי רוח כאלה שלא ישארו באמצע הדרך… ומי זולתך יוכל להושיעו? – ישאר נא בפולין?! – אבל הָתַם אי אפשר לו בשום אופן להסתדר. ובעיקר שהוא רוצה ללמוד במכללה. רוצה אני להאמין שתמלא את בקשתי בדבר סדור רשיון כניסה לארץ ולהתקבל למכללה ותענה לי ותאמר: "שלחתי" ראה זה פלא: כל תושבי תל אביב כלם פה אחד ענו ואמרו לי לפנות אל כבודו הרם והנשא להמו – אעשות
בודאי יהיה לאחיעזר ולאחיסמך לעתות בצרה גם לי- באיזו משרה וגם לבני. הלואי שיקוימו דבריהם. ברגשי ציון ואהבת ארצנו הקדושה. חלאונע יוזוק מעיר מאטאל, נא להשיב לי חזרה את התעודה ואת השיר ולמלא את בקשתי הנ'ל שלא אבוש ולא אכלם לתשובתו הרמתה והתכופה אחכה בכליון עינים.
1 המכתב פותח בראשי תיבות בה' כלומר בעזרת השם ובראשי התיבות: עש'ק כלומר ערב שבת קודש ביום ששי לסדר שקוראים בו את פרשת "שמות". בשנת התרצ"ה קראו את הפרשה בכ"ג בטבת בשבת הרביעית ולכן סבנו כתב את המכתב ביום ששי כ"ב בטבת התרצ"ה (28.12.1934) בסמוך לעליתו ארצה .
[2] "לך ואספת" . שנאמר בשמות ג' (טז) "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וממשיך בפסוק יז: וָאֹמַר, אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם וגו'.
[3] נ'י – ראשי תיבות של הביטוי 'נרו יאיר', מביע ברכה לחיים ארוכים.
4 "לו דומיה תהלה" מתוך תהילים פרק סה פסוק ב: לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר.
[5] לאה סבתנו אשת סבנו חיים נפטרה בהתרצ"ד (1934). סבנו חיים עלה לארץ כחצי שנה לאחר מכן.
[6] הבית והחנות של סבנו וסבתנו חיים ולאה יוז'וק נשרפו בשנת התרצ"א (1931).
[7] "לא פסק פומא מגירסא" כלומר לא פסק פיו מלימוד על פי תלמוד בבלי מסכת שבת ל ב ושם: "דלא הוה פסק פומיה מגירסא".
[8] ביאליק מת בהתרצ"ד (1934)
מכתב סבנו חיים בכתב ידו
מתכון מקושר: מרק שעועית